את המחלוקת בין משנתו של סקינר לבין זו של חומסקי ניתן לנסח באמצעות שתי שאלות: הראשונה- מהו תפקיד הסביבה בלמידת השפה? השניה- האמנם שפה נלמדת באמצעות אותם עקרונות המאפיינים למידה בתחומים אחרים?
בספרו – (Verbal Behavior), הציע סקינר ניתוח של התנהגות ורבלית (המונח המקביל הקרוב ביותר יהיה התנהגות תקשורתית) הנבדלת משאר ההתנהגויות באופן הבא:
בעוד ששאר ההתנהגויות מחוזקות, מוענשות או מעוצבות על ידי התוצאות הישירות, התנהגות ורבלית מחוזקת (או נבררת) בתיווכו של האחר. במילים אחרות, אדם אחר הוא שמספק תוצאות, חברתיות או ספציפיות, להתנהגות. פרט להבדל זה, כל אותם מנגנונים, עקרונות או הליכים, החלים ומשפיעים על שאר ההתנהגויות, חלים גם על VB.
חומסקי, ממתנגדיה הבולטים של תפיסה זו טען שעקרונות דקדוקיים מסוימים הם מופשטים ושרירותיים מכדי שיילמדו באמצעות תהליכים של אינדוקציה, אסוציאציה או התניה אופרנטית, המזוהים עם ניתוח התנהגות. לילדים, לדבריו, אין עדות שפתית מוצקה, בהירה ומסודרת עליה יכולים להתבסס (טיעון זה מוכר כ POVERTY OF STIMULUS). כך, תפקיד הסביבה ברכישת שפה לא יכול להיות מרכזי כפי שמוצג ב VB.
כתחליף הציע חומסקי דקדוק אוניברסאלי מולד – INNATE UNIVERSAL GRAMMAR המכיל סט של עקרונות מופשטים מולדים המנחים את רכישת השפה. זאת, מתוך הנחה ששפות טבעיות מאופיינות בסט אחיד של עקרונות מופשטים ואלגבריים שאינם רגישים למשמעות של המרכיבים שהן מצרפות. עקרונות אלה מהווים את הגרעין, את מבנה העומק (ה- CORE). שפות טבעיות נבדלות זו מזו במבנה השטח, בפריפריה, בלקסיקון ובפרגמאטיקה אך לא במבנה העומק. ואולם, מזה מספר עשורים טוענים חוקרים התפתחותיים האוחזים בגישות שונות, שלמרכיב הסביבתי תפקיד קריטי בתקשורת, ובמיוחד כשמדובר בשפה: לשפה יש מימד שרירותי ומוסכם (קונבנציונלי): בעוד שיצורים אחרים מסוגלים לתקשר עם בני מינם מאזורים גיאוגרפיים שונים ((CONSPECIFICS, בני אדם מתקשרים רק עם אותם אנשים שגדלו באותה סביבה או איזור גיאוגרפי. לכן, הם אינם יכולים להיוולד עם סט ספציפי של התנהגויות תקשורתיות אלא צריכים ללמוד דרך ההיסטוריה הפרטית שלהם אל הקונבנציה הלשונית. המימד הדקדוקי, כלומר מבנה השפה, הוא תוצאה של תהליכים היסטוריים, והמבנה מגיח מתוך השימוש וההתנסות במהלך אינטראקציה עם הסביבה. אף שהאדם נחשב BIOLOGICALLY PREPARED למטלה של למידת השפה (להבדיל מיצורים אחרים), המוכנות הזו לא יכולה להיות יותר מדי ספציפית, מתחייבת גמישות רבה ונדרשות שנים של אינטראקציה עם דוברים בוגרים.
בין הטענות המרכזיות שהועלו כנגד התאוריה של הדקדוק האוניברסאלי: תאוריה זו איננה מסבירה כיצד הילד מקשר בין אותו "דקדוק אוניברסאלי" לבין הפרמטרים המאפיינים את שפת אימו (למשל, אילו הגאים מופיעים בשפת האם, איך והאם מקודדות צורות של ריבוי, מין, זמן). טענה זו מכונה "THE LINKING PROBLEN ". הבעיה השנייה היא שהתאוריה החומסקיאנית אינה מסבירה כיצד ילד שבאמתחתו "דקדוק מולד" משנה ומפתח את השפה שלו. במילים אחרות- אם נולד עם יכולת כזו, מדוע היא באה לידי ביטוי רק בעיתוי מסוים? למשל סביב גיל שנה, כשמדובר במילים ראשונות. טיעון זה מכונה THE CONTINUITY PROBLEM.
טיעונים אלה הועלו על ידי קבוצות שונות של חוקרים, למשל, על ידי טומסלו TOMASELLO, 2003) ), אחד מהחוקרים החשובים בזרם הסוציו – פרגמטי. זרם זה גורס שהמענה לשתי בעיות אלה מצוי בשני סטים של מיומנויות:
1. היכולת לזהות סדירויות בתוך רצף גירויים PATTERN FINDING (כישורים מוקדמים יחסית למספר 2), ובהמשך ליצור קטגוריות תפיסתיות בהתבסס על דמיון בין אירועים או אובייקטים
2. היכולת לקרוא או להסיק על מצבו המנטלי של האחר- כוונותיו, רצונותיו ואמונותיו. יכולת זו, המכונה INTENTION READING , כוללת את היכולת להתחלק בתשומת לב עם האחר, לנתב באופן פעיל את תשומת ליבו, לעקוב אחר מוקד תשומת לב האחר וללמוד באופן פעיל את הפעולות המכוונות של האחר, כולל את האקטים התקשורתיים המבוססים על כוונות.

בהתייחס לתיאוריות אלה יש לקחת בחשבון שפענוח "כוונות הדובר" נשען אף הוא על מרכיבים התנהגותיים גלויים, חברתיים או מילוליים, המופיעים בצמוד ולעיתים בסתירה לגירויים תפיסתיים. גירויים אלה מתפקדים כגירויים לכל דבר וככאלה משובצים כנסיבות או כתוצאות בתוך התלות האופרנטית (נסיבות- התנהגות ותוצאות). כיום, לניתוח יישומי של התנהגות יש יכולת להסביר כיצד הופכים גירויים שרירותיים, ניטרליים, למשמעותיים ("לגירויים מבחינים") עבור האדם, וכיצד מתרחש המעבר ההדרגתי מהתנהגויות ראשוניות, פשוטות ובעלות אופי "פרטי"- אידיוסינקרטי, להתנהגויות מורכבות קונבנציונליות.

אלונה אורן היא קלינאית תקשורת ב"בית איזי שפירא" ומטפלת בילדים צעירים עם לקויות שפה ותקשורת. אלונה היא בוגרת המגמה לניתוח התנהגות במכללה בוינגייט וחברה בעמותה הישראלית לניתוח התנהגות.
מייל לתגובות:
orena@bezeqint.net

חומסקי נגד סקינר: "העניין האמיתי"
התייחסות בסיסית ביותר לדיון ארוך השנים
בכל הקשור לחילוקי הדעות בין חומסקי לסקינר, עלינו להתמקד בשאלה מהי הגישה שעשויה לפתור בעיות חברתיות משמעותיות. לפני שנדון באופן השימוש בתיאוריה של סקינר, אנו צריכים להתייחס לרעיון של חומסקי המציג את השפה כדבר מולד. אם שפה אכן דבר מולד, איך נסביר אוכלוסיות קיימות, להן אין גישה לשפה מולדת, השאלה השניה והחשובה לא פחות, מה בתיאוריה של חומסקי עוזר לנו לפתור בעיה זו. העבודה של סקינר כוללת בתוכה טכנולוגיה בעזרתה ניתן ללמד אוכלוסיות ללא שפה מולדת – כיצד לדבר, מה שמדגיש שכאשר עלינו ללמד שפה אז יש מקום להתניה אופרנטית.
אוכלוסיות בעלות לקויות תקשורת, בעיקר אוטיזם, לומדות כיצד לדבר ואיך להרכיב משפט באמצעות התניה אופרנטית, דבר שמוכיח למבקריו של סקינר שהתיאוריות ההתנהגותיות אינן מתקיימות רק בשימוש "מעבדתי" אלא גם בחיי היום יום. התיאוריה של סקינר בנושא ה- Mand מציגה טכנולוגיה חזקה הגורמת לאנשים להעצים את יכולתם המילולית. השימוש במוטיבציה בהקשר ללמידת שפה אינו נתון למחלוקת – האם המילים הראשונות של ילדים הן אמא, אבא, בקבוק? התשובה לשאלה זו מנציחה את המשמעות של עקרונות ההתנהגות בלמידת שפה. חומסקי טוען כי סקינר פשטני מדי, הטענה שלי היא שהחשוב הוא לא מידת המורכבות של התיאוריה, אלא מה התיאוריה יכולה לעשות בשביל אנשים.

יעל שטרן הלוי
בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותאור שני בבלשנות שימושית מאוניברסיטת יורק שבטורונטו, קנדה. נושא התיזה של התואר השני: "Augmentative Communication in Non- verbal Children with Autism: Comparing PECS and Sign Language".
עוסקת בתחום ה-ABA משנת 2001 ונמצאת בתהליך הסמכה (BCBA), כיום עובדת בתור יועצת ABA.
יעל מתעניינת שיפור מיומנות תקשורת אצל ילדים עם PDD בעזרת שימוש בעקרונות
Verbal Behavior
יעל עלתה ארצה בשנת 2011 מטורונטו, קנדה שם עבדה ב-Surrey Place Centre כיועצת ABA ואוטיזם

פרטי קשר:
ysternhalevy@gmail.com